יצחקי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור היא הבקשה שלפני.

פסק הדין ניתן בבית המשפט לתביעות קטנות ביום 26.5.2010 ומקץ כשנה – קרי, ביום 25.5.2011 ראה המבקש להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין ובצידה בקשה למתן אורכה.

הבקשה שהוגשה לבית המשפט למתן אורכה היא בקשה סתמית (בת עמוד אחד) ובה מציין המבקש כי "היות ואני סבור שנעשה עמי עול גדול בבית משפט קמא, יהיה צודק אם כבוד בית המשפט יאריך מועד הגשת הערעור וידון בערעור" (סעיף 3 לבקשה).

המבקש ציין כי לא הוצגו לבית משפט מסמכים רלוונטיים, אותם קיבל לטענתו רק לאחר ש'התאמץ והתעקש' ועל כן יש לאפשר לו להביאם לדיון בפני ערכאת הערעור, בנוסף ציין כי מצב בריאותו לקוי אך לא צרף מסמכים לתמוך את טענותיו ורק לתשובה לתגובת המשיבה צרף מספר מסמכים רפואיים לענין מצב בריאותו.

המשיבה מתנגדת לבקשה, לטענתה חלף זמן ארוך מאוד מאז חלף המועד להגשת הערעור, והיא זכאית להנות מסופיות פסק הדין החלוט, ועוד ציינה כי ממילא מבוסס פסק הדין על ממצאים עובדתיים בהם אין ערכאת הערעור נוטה להתערב, וכן הדגישה כי מדובר בבקשת רשות ערעור ולא בערעור בזכות וכי בהתאם לפסיקה רשות ערעור ניתנת רק "כשמדובר בטעות ברורה ויסודית הניכרת על פניהם של דברים [בר"ע (י-ם) גולן ווסט ליין נ. פרנקל]– ומשלא הובאו נימוקים מסוג זה הרי שאף לגופו של ענין אין להעתר לבקשת האורכה.

המשיב בתגובתו סבור כי בידיו 'לתקן כל פגם' וכן הדגיש כי יש להעתר וליתן האורכה בגלל 'הפער בייצוג', קרי, שאין הוא מיוצג בהליכים המשפטיים דבר המהווה יתרון למשיבה המיוצגת.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות ראיתי לדחות את הבקשה למתן אורכה להגשת הבר"ע.

בהתאם לתקנות 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 נדרש "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הבר"ע שכן המועד אותו מבוקש להאריך קבוע בחיקוק וכלשון התקנה: "נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

תקנה 16 (א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז -1976 היא החיקוק הקובע את מועד הגשת הבר"ע- וזה לשונה "המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט או על החלטתו ...תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין או ההחלטה".

יוצא אפוא כי על המבקש היה להביא לפני טעם מיוחד לבקשת הארכת המועד שבעתיים כאשר מדובר באורכה של כשנה!!!

זאת לא עשה המבקש.

לא רק שלא עשה כך אלא שאף לא צרף תצהיר כנדרש וכמתחייב בבקשות מסוג זה וגם משכך יש לדחות את הבקשה.

עוד לציין כי המסמכים הרפואיים שצורפו לתשובה לתגובת המשיבה אין בהם להצביע על הסיבה לאי הגשת הבר"ע במשך שנה תמימה מאז ניתן פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות ולא ראיתי בהם תמיכה בטענה פוטנציאלית, שלא נטענה, כי המצב הרפואי הוא זה שלא אִפְשר הגשת הבר"ע במועד או למצער הגשת בקשת אורכה בתוך המועד שנקבע בחיקוק.

הגם שכבר מהטעמים הנזכרים יש לדחות את הבקשה לא אפטור עצמי מהתייחסות לסיכויי ההליך ואציין כי כמו המשיבה אף אני סבורה כי הם אינם גבוהים במיוחד (וזאת בלי לקבוע מסמרות), ובודאי שעל בסיסם לא מצאתי להעתר לבקשת האורכה להגשת הבר"ע.

עיון בפסק הדין שענינו קביעת אחריות לאירוע תאונת דרכים, מצביע כי בית המשפט קמא העדיף את גרסתו העובדתית של צד ג' על פני גרסת המבקש אותה מצא "לא ברורה" וציין כי למעשה העלה המבקש טענות שאינן מתישבות זו עם זו כך ציין בית המשפט כי מחד התובע טוען "שלא פגע ברכב ובלשונו "אני לא פגעתי ברכב" ומאידך "מודה שביקש סליחה" בהמשך מצטט בית המשפט את דברי המבקש כמי ש"באתי מהצד מאחור ופגעתי לה בפנס ובדלת הקדמית והאחורית" לאחר מכן הוא חוזר ומכחיש שפגע ברכבה של צד ג'..." (הציטוטים מעמ' 3 לפסק הדין), מכל אלה העדיף בית המשפט את גרסתה הברורה של צד ג' וקבע זאת כממצאים בפסק הדין וודאי שבקביעות מסוג זה אין ערכאת הערעור נוטה להתערב על אחת כמה וכמה עת מדובר בהליך של בקשת רשות לערער ולא בהליך של ערעור בזכות.

מכל אלה מצאתי לדחות את הבקשה.

בנסיבות, ולאור התוצאה - לא ראיתי לחייב בהוצאות.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"א, 12 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: